עצמי אמיתי עצמי כוזב

בקטגוריה של אלה שאינם חשים בנוח קיימת קבוצה מיוחדת של אנשים שהאפשרות של התמוטטות נפשית היא גורם מכריע אצלם. אנשים שנאלצו לארגן לעצמם, לא במודע, חזות מזויפת כדי להתמודד עם העולם, והחזות המזויפת אינה אלא מנגנון הגנה שנועד להגן על העצמי האמיתי. העצמי האמיתי עבר טראומה, ועל כן יש להימנע מלמצוא אותו ולפגוע בו שוב. החזות המזויפת אינה מעידה על בריאות. היא משתלבת במושג של מנגנון הגנה בעל אופי מאני שטבעה קליין: במקום שיש דכאון, הוא מוכחש בתהליך לא מודע, והסימפטומים שלו מופיעים כהיפוכם (התרגשות במקום אדישות, מואר במקום חשוך וכו'). בנוגע לדיכאון – הבריאות טמונה ביכולת להיות מדוכא, שכן מצב הרוח הדיכאוני קרוב ליכולת להרגיש אחראי, לחוש אשמה ועצב ולהיפך, להרגיש הרגשת אושר כשהעניינים מתנהלים כשורה. הדיכאון מעורר הערכה כעדות לאינטגרציה של האישיות. כוחות הרסניים פועלים על האדם החולה- דוחפים אותו להתאבד, וכשהם מחוצה לו, הם יוצרים נטיה להזיות רדיפה. בבואנו לחקור את הבריאות, ראוי לכלול בה את הרצינות דמוית הדיכאון, המצויה באנשים שהתבגרו, כלומר, נעשו שלמים. באישיותו של אדם כזה אפשר למצוא עושר ופוטנציאל גדול. האנשים החולים בקהילה, הם אלה הנדחפים על ידי מניעים תת-מודעים לצאת למלחמה ולתקוף כהגנה נגד הזיות הרדיפה, או להחריב את העולם שהרס אותם בתקופת הינקות.

מהי משמעות החיים של האדם הבריא?

התשובה קרובה יותר ל"היות", מאשר ליחסי מין. להיות ולהרגיש ממשי – זה חלק לא נפרד מן הבריאות. ורק אם נהיה מסוגלים להתייחס לעובדת "היותנו" כמובנת מאילה, נוכל להתקדם לדברים חיוביים יותר. הכוונה לא רק לשפוט הערכי, אלא לזיקה בין הבריאות הרגשית של הפרט לבין תחושת הממשות שלו. בריאות אין פירושה להתכחש לכל דבר.

שלושת המישורים בחייו של האדם הבריא:

1. החיים בעולם, שבו היחסים הבין-אישיים הם המפתח לכל, ואף לשימוש בסביבה הלא אנושית.

2. החיים במישור של המציאות הנפשית.

3. המישור של החוויה התרבותית – מתחילה במשחק וכוללת את כל המורשת של האדם- האומנויות, המיתוסים של ההיסטוריה, המחשבה הפילוסופית, המסתורין של המתמטיקה, המסתורין של ארגון קבוצות והמסתורין של הדת.

הממד של החוויה התרבותית נמצא בקטע של המציאות המשותפת. היא מתחילה במרווח הפוטנציאלי בין האם לבין התינוק לאחר שיצרה חוויית הינקות בתינוק דרגה גבוהה של אמון באמו, וביטחון שלא תכזיב אותו ותהיה לצדו אם יזדקק לה פתאום. "אמון" הוא המפתח לביסוס המישור של החוויה הבריאה. במצב של בריאות אין הפרדה בין המישורים, שכן, במרווח הזמן והמקום שבין התינוק לבין אמו, התינוק וכמוהו המבוגר, חי חיים יצירתיים, ומנצל את החומרים העומדים לרשותו. זהו פיתוח של המושג התופעה המעברית. בני האדם הם יצורים בפני עצמם, וכשהם נהנים מבריאות טובה הם יכולים לחוות חוויות תרבותיות נעלות על חוויותיהם של כל בעלי החיים. יצורי אנוש יכולים להחריב את העולם, כך שאולי יום אחד נמות כולנו בהתפוצצות אטומית, ונדע שאין זו תוצאה של בריאות אלא של פחד: יהיה זה ביטוי לכישלונה של החברה ושל בניה הבריאים לשאת את החולים.