לדברי ויניקוט, כשמדברים על בני אדם, נוהגים להשתמש במונחים "נורמלי" ו"בריא". אך אי אפשר להעריך אדם מחוץ להקשר החברתי שלו. הבגרות של הפרט כרוכה בתנועה לקראת אי תלות, אך אי תלות אינה קיימת למעשה. זה לא בריא לאדם להיות מכונס בעצמו ולחוש לא תלוי ולא פגיע. אדם שיהיה במצב כזה, יהיה מאוד תלוי במשפחתו או במוסד לחולי נפש.
ויניקוט קושר את בריאותו של הפרט בבריאותה של החברה. חברה אינה יכולה להתקדם מעבר למכנה המשותף של בריאות חבריה הפרטים, לכן, בוחן ויניקוט את מושג הבריאות של האדם כפרט, משום שבריאותה של חברה תלויה בבריאותם של הפרטים בתוכה.
ההקשר החברתי, סביבתי, סוציולוגי, שנוגע בו ויניקוט, הינו גורם חשוב ובלתי נפרד לתפיסתו בכל הנוגע להצגתו את נושא בריאותו של האדם.
בגרות על פי גיל
במונחים התפתחותיים אפשר לומר שבריאות פרושה בגרות התואמת את הבגרת המצופה מאדם בגיל מסוים. התפתחות האני או המודעות העצמית בגיל מוקדם מן המצופה היא תופעה בריאה יותר מהתפתחות בגיל מאוחר מן המצופה. הנטייה לבגרות, תורשתית בחלקה, אבל התפתחות, בעיקר בשלביה המוקדמים מותנית בתנאים סביבתיים טובים דיים. תנאים סביבתיים טובים דיים מאפשרים לנטיות התורשתיות של הפרט להתגלות ולהתפתח. במונחים של התפתחות
אמוציונלית ובמונחים של פסיכולוגיה דינמית, גם הסביבה וגם התורשה הינם גורמים חיצוניים.
Comments