החְזקה ובריאות

המונחים של בריאות לא יכולים להיות מוגדרים רק בהיעדר הפרעה פסיכונוירוטית. בריאות אין פירושה קלות. חיו של אדם בריא מאופיינים בפחדים, ברגשות סותרים, בספקות ובתסכולים, לא פחות בתכונות חיוביות. העיקר שהגבר או האישה מרגישים שהם חיים את חייהם, מקבלים עליהם אחריות לפעולה או למחדל, ומסוגלים לזקוף לזכותם הן את ההצלחות והן את הכישלונות. במילים אחרות, ממצב של תלות יצא אדם למצב של אי תלות או של אוטונומיה.

ויניקוט נוטה להשתמש במונח "החזקה" (holding). הכוונה להחזקה הפיסית, המאפיינת את החיים ברחם. המשמעות המורחבת למונח כוללת את כל הטיפול ההסתגלותי בתינוק, לרבות הטיפול במגע יד. אפשר להמשיך ולהרחיב את המושג עד שיקיף את תפקידה של המשפחה, ומשמעות זו מובילה את הרעיון של הטיפול הפרטני, היוצר את הבסיס לעבודה הסוציאלית. החזקה יכולה להיעשות היטב גם בידי אדם הנטול כל ידיעה אינטלקטואלית אודות המתרחש בנפשו של הזולת: להחזקה דרושה אך ורק היכולת להזדהות, ולדעת איך מרגיש התינוק. סביבה המחזיקה את התינוק כהלכה מאפשרת לו להתפתח בהתאם לנטיותיו התורשתיות. התוצאה היא המשכיות הקיום, הנעשית לתחושה של קיום, תחושה של עצמיות, ובמרוצת הזמן מובילה לאוטונומיה.

התפתחות בשלבים המוקדמים

בשלבים הראשונים של התפתחות האישיות, מילת המפתח היא אינטגרציה. היא מקיפה את כל המשימות ההתפתחותיות. אינטגרציה מעבירה את התינוק אל מעמד של יחידה עצמאית, אל שם הגוף "אני", אל מספק אחד, ומכאן אל הביטוי "אני קיים", שמשמעותו "אני עושה".

חלק גדול מהטיפול הפיזי בתינוק – החזקה, המגע, הרחצה, ההזנה, - נועד להקל על התינוק לפתח פסיכו-סומה הפועלת ומתקיימת בשלום עם עצמה. הסכיזופרניה מאופיינת בקשר רופף בלבד עם הנפש לבין הגוף ותפקודיו. הנפש עלולה אפילו להיעדר מן הגוף לזמן ארוך למדי או להיות מושלכת החוצה. במצב של בריאות, הפעלת הגוף ותפקודיו השונים היא מקור להנאה, ביחוד אצל ילדים ואצל מתבגרים. במחלה סכיזואידית, ההתייחסות לאובייקט משתבשת: החולה מתייחס לעולם סובייקטיבי או שאינו מתייחס לאובייקט כלשהו מחוץ לעצמו. הוא מאשר את הכל-כוליות שלו באמצעות הזיות. החולה מכונס בעצמו, מנותק, שקוע בהגיגיו, מבודד, חסר ממשות, חירש, אי אפשר להגיע אליו או לפגוע בו. במצב של בריאות, חלק נכבד מן החיים מוקדש להתייחסות לאובייקט באופנים שונים, ולתהליך של "הלוך ושוב", הנוגע לאובייקטים חיצוניים ופנימיים. במצב של בשלות מלאה, מדובר ביחסים בין-אישיים, אבל שרידי ההתייחסות היצירתית אינם אובדים, ולכן נעשית ההתייחסות לאובייקט מרגשת. הבריאות מכילה את רעיון החיים ואת קסמה של האינטימיות. הזדהויות מבוססות על השלכה והפנמה פועלות כל הזמן. ולכן, אובדן או אסון או מחלה, יכולים לפגוע קשה יותר באדם הבריא מאשר באדם הלא בוגר או המעוות פסיכולוגית. הבריאות טומנת בחובה סיכונים משלה.

לדעת ויניקוט, בני האדם נחלקים לשני סוגים: אלה שלא נחלו אכזבה בתקופת הינקות, לכן הם מועמדים ליהנות מהחיים, ואלה שחוו חוויות טראומטיות כתוצאה מאכזבות שהנחילה להם סביבתם, ולכן נאלצים לסחוב את הזיכרונות של מצבם ברגעי אסון ומצוקה. האנשים מהקבוצה השנייה מועמדים לחיים של לחץ וסערה, ואולי אף של מחלה. ויניקוט מציע שיתכן וקיימת גם קבוצת ביניים – מי שנושאים עמם חוויות של חרדה ארכאית, אבל מוגנים נגד הזיכרון שלה, ועם זאת מנצלים כל הזדמנות הנקרית בדרכם כדי לחלות ולהתמוטט.

מני מלכאן, עוס Msw

מטפל פסיכוסוציאלי

מאסטר מוסמך בטיפול נפשי