Wherever ther is life ther is Hope
איפה שיש חיים - יש גם תקווה

Name: מני מלכאן Manny Malkan
Telephone: 0505532277

טיפול בדיכאון וחרדות
טיפול בהתמודדות עם טראומה

ייעוץ וטיפול להתמודדות במצבי משבר
קבוצות טיפול - Life Therapy - התמודדות בריאה עם החיים במציאות לא בריאה
ניהול כעסים ואלימות - טיפול פרטני וטיפול קבוצתי
טיפול להתמודדות עם מוות אובדן ושכול
טיפול לגמילה מהימורים - טיפול פרטני וטיפולים קבוצתיים
קבוצות תמיכה וליווי והדרכה אישיים לבני משפחת המטופל

אשמח לענות על כל שאלה.

התקשרו: 050-5532277 להתראות. מני

מושג האדם הבריא / ויניקוט

לדברי ויניקוט, כשמדברים על בני אדם, נוהגים להשתמש במונחים "נורמלי" ו"בריא". אך אי אפשר להעריך אדם מחוץ להקשר החברתי שלו. הבגרות של הפרט כרוכה בתנועה לקראת אי תלות, אך אי תלות אינה קיימת למעשה. זה לא בריא לאדם להיות מכונס בעצמו ולחוש לא תלוי ולא פגיע. אדם שיהיה במצב כזה, יהיה מאוד תלוי במשפחתו או במוסד לחולי נפש.

ויניקוט קושר את בריאותו של הפרט בבריאותה של החברה. חברה אינה יכולה להתקדם מעבר למכנה המשותף של בריאות חבריה הפרטים, לכן, בוחן ויניקוט את מושג הבריאות של האדם כפרט, משום שבריאותה של חברה תלויה בבריאותם של הפרטים בתוכה.

ההקשר החברתי, סביבתי, סוציולוגי, שנוגע בו ויניקוט, הינו גורם חשוב ובלתי נפרד לתפיסתו בכל הנוגע להצגתו את נושא בריאותו של האדם. (להמשך קריאה ראו המאמר בבלוג)

הסתגלות וטראומה

טראומה פירושה שבירת ההמשכיות של מסלול הקיום של האדם.

המשכיות הקיום היא תנאי הכרחי לכך שבמרוצת הזמן יפתח האדם תחושה של עצמיות והרגשה שהוא אכן קיים במציאות, ואלה יהיו מרכיבים בסיסיים באישיותו.

סביבה סבירה מתחילה ברמת הסתגלות גבוהה לצרכיו של התינוק. בדרך כלל, האם תגשים זאת, בשל המצב בו היא נמצאת- מצב ההתמקדות הראשונית בתפקיד האמהי. ההסתגלות הולכת ויורדת בהתאם לעליית הצורך של התינוק לחוות תגובות לתסכול. האם הבריאה מסוגלת לדחות את ביצוע התפקיד של אי ההסתגלות (שלה) לצורכי התינוק עד לשלב שהתינוק מסוגל להגיב בכעס ולא לחוות טראומה כתוצאה מאי הסתגלותה.

(להמשך קריאה ראו הבלוג)

החְזקה ובריאות

המונחים של בריאות לא יכולים להיות מוגדרים רק בהיעדר הפרעה פסיכונוירוטית. בריאות אין פירושה קלות. חיו של אדם בריא מאופיינים בפחדים, ברגשות סותרים, בספקות ובתסכולים, לא פחות בתכונות חיוביות. העיקר שהגבר או האישה מרגישים שהם חיים את חייהם, מקבלים עליהם אחריות לפעולה או למחדל, ומסוגלים לזקוף לזכותם הן את ההצלחות והן את הכישלונות. במילים אחרות, ממצב של תלות יצא אדם למצב של אי תלות או של אוטונומיה.

ויניקוט נוטה להשתמש במונח "החזקה" (holding). הכוונה להחזקה הפיסית, המאפיינת את החיים ברחם. המשמעות המורחבת למונח כוללת את כל הטיפול ההסתגלותי בתינוק, לרבות הטיפול במגע יד. אפשר להמשיך ולהרחיב את המושג עד שיקיף את תפקידה של המשפחה, ומשמעות זו מובילה את הרעיון של הטיפול הפרטני, היוצר את הבסיס לעבודה הסוציאלית. החזקה יכולה להיעשות היטב גם בידי אדם הנטול כל ידיעה אינטלקטואלית אודות המתרחש בנפשו של הזולת: להחזקה דרושה אך ורק היכולת להזדהות, ולדעת איך מרגיש התינוק. סביבה המחזיקה את התינוק כהלכה מאפשרת לו להתפתח בהתאם לנטיותיו התורשתיות. התוצאה היא המשכיות הקיום, הנעשית לתחושה של קיום, תחושה של עצמיות, ובמרוצת הזמן מובילה לאוטונומיה.(להמשך קריאה ראו הבלוג)

מהי התמכרות להימורים

מהי התמכרות להימורים

התמכרות להימורים, בדומה להתמכרות לסמים, ולהתמכרות לאלכוהול, נחשבת להתמכרות משנה תודעה. כלומר, בעת השימוש, האדם המכור נמצא בתודעה אחרת. הוא אינו נמצא באותה התודעה של המציאות. הוא למעשה בורח מהמציאות. ממציאות חייו.

לכן, התמכרויות אלה שונות לדוגמה, מהתמכרות לעישון סיגריות, שטומנת בחובה את הבעיות שלה, אך אינה נחשבת להתמכרות משנה תודעה. כלומר, בזמן השימוש- העישון, תודעתו של המעשן אינה משתנה. הוא עדיין נמצא במציאות.

מה הכוונה, התמכרות משנה תודעה?

מה הבעייה אם כך שתודעתו של האדם המכור להימורים משתנה?

לשם כך, רצוי שנקדים ונשאל -מדוע שאדם יירצה לשנות את תודעתו?

מדוע שלא יירצה להיות במציאות של חייו?

התשובות לכל השאלות האלה, שונה מאדם לאדם. בטיפול, אני מנסה לברר ביחד עם המטופל את הסיבות שלו, את הגורמים האישיים שלו, שמביאים אותו לרצות לא לרצות להיות במציאות. חשוב לציין, כי בדרך כלל, האדם המכור, אינו יודע שהוא בורח.

כדאי שאבהיר: כשאני אומר שבעת השימוש, תודעתו של האדם המכור משתנה, והוא אינו נמצא במציאות, אין הכוונה שהוא נמצא במין ''טראנס'', או שהוא אינו יודע מיהו, כמו באיזה סרט הוליוודי. מצב זה נכון לגביי סמים ואלכוהול. בהימורים, בעת השימוש, תודעתו של המכור משתנה, הכוונה היא, שמה שתופס פיקוד במוחו של המכור, מי שמקבל את ההחלטות, זה המוח עם הנטייה ההתמכרותית.

מהו המוח עם הנטייה ההתמכרותית

כיצד זה בא לידיי ביטוי שתודעתו של המכור משתנה בעת השימוש?
רוב רובן של משפחות המטופלים המכורים, מספרות כי הן חשות שיש להן קשר עם 2 אנשים לפחות. כלומר, שבן משפחתם המכור, הוא 2 אנשים לפחות. הוא לא רק האדם שהם מכירים, החם, האוהב, שדואג לבני משפחתו. אלא הוא משתנה. הוא גם מישהו אחר. הוא גם סגור, לא משתף, שקרן, לא איכפתי, מניפולטור, לא הגיוני, לא אמין, לא מתחשב...ועוד ועוד. בקיצור, שהוא לגמרי מישהו אחר.
והמשפחות מוסיפות ואומרות בדרך כלל, שעם המישהו האחר הזה, הן כבר לא מסוגלות יותר לחיות. הוא מאמלל אותן. הן לא מאמינות לו. הן סובלות ממנו. הן הפסידו את מירב או את כל כספן בגללו.

הן מיואשות.
והאמת, שהאדם המכור, כשהוא לא בשימוש, גם הוא מרגיש ככה בדיוק. מכאן יוצא, שהמכור נמצא במערכת יחסים מאוד מורכבת גם עם עצמו. כי ההבנה שיש לו על עצמו, על מה שהוא מעולל, מביאות אותו להיות גם הוא בסלידה מעצמו, בכעס על עצמו, בחוסר הערכה עצמית, בייאוש ואף בשנאה עצמית.
כמה שהמצב נראה מייאש וחסר תקנה, יש תקווה.

לא היה אדם מכור שהגיע אליי, שרצה לטפל בעצמו, שרצה להיגמל, ולא הצליח לעשות את זה.
אם האדם המכור ובני משפחתו לא יקבלו עזרה, אם המכור לא יקבל טיפול, המצב הזה רק יילך ויחמיר. אובדן כללי של מערכות היחסים, אובדן הקשר עם בני המשפחה, הפסדים כלכליים עד הגעה לפת לחם, ואף אובדן פיזי, ומוות ממש. אלו דברים שלצערנו מתרחשים.

אך, אלו תוצאות שלא חייבות להיות. יש סיכוי להינצל מזה. צריך לעשות את הצעד הראשון. צריך להחליט, צריך לבחור בחיים.

יש תקווה.

היא נמצאת במרחק של שיחת טלפון.

אנחנו נעשה את מירב המאמצים לעזור.

מהי התמכרת להימורים

עצמי אמיתי עצמי כוזב

בקטגוריה של אלה שאינם חשים בנוח קיימת קבוצה מיוחדת של אנשים שהאפשרות של התמוטטות נפשית היא גורם מכריע אצלם. אנשים שנאלצו לארגן לעצמם, לא במודע, חזות מזויפת כדי להתמודד עם העולם, והחזות המזויפת אינה אלא מנגנון הגנה שנועד להגן על העצמי האמיתי. העצמי האמיתי עבר טראומה, ועל כן יש להימנע מלמצוא אותו ולפגוע בו שוב. החזות המזויפת אינה מעידה על בריאות. היא משתלבת במושג של מנגנון הגנה בעל אופי מאני שטבעה קליין: במקום שיש דכאון, הוא מוכחש בתהליך לא מודע, והסימפטומים שלו מופיעים כהיפוכם (התרגשות במקום אדישות, מואר במקום חשוך וכו'). בנוגע לדיכאון – הבריאות טמונה ביכולת להיות מדוכא, שכן מצב הרוח הדיכאוני קרוב ליכולת להרגיש אחראי, לחוש אשמה ועצב ולהיפך, להרגיש הרגשת אושר כשהעניינים מתנהלים כשורה. הדיכאון מעורר הערכה כעדות לאינטגרציה של האישיות. כוחות הרסניים פועלים על האדם החולה- דוחפים אותו להתאבד, וכשהם מחוצה לו, הם יוצרים נטיה להזיות רדיפה. בבואנו לחקור את הבריאות, ראוי לכלול בה את הרצינות דמוית הדיכאון, המצויה באנשים שהתבגרו, כלומר, נעשו שלמים. באישיותו של אדם כזה אפשר למצוא עושר ופוטנציאל גדול. האנשים החולים בקהילה, הם אלה הנדחפים על ידי מניעים תת-מודעים לצאת למלחמה ולתקוף כהגנה נגד הזיות הרדיפה, או להחריב את העולם שהרס אותם בתקופת הינקות. (להמשך קריאה ראו הבלוג)

מושג האני המזויף

אם אנו מוטרדים מבעיות אישיות, עלינו לחיות עמן ולהמתין ולראות איך יביא עמו הזמן התפתחות אישית, ולא פתרון דווקא. ייתכן ויש זיקה בין מושג הבגרות או הבריאות הנפשית של המבוגר, לבין פתרון בעיית האישיות. לכל אדם יש עצמי מנומס שעבר סוציאליזציה ועצמי פרטי שאינו מתגלה אלא מצב של אינטימיות. זוהי תופעה שכיחה מאוד ואנו מכנים אותה "נורמליות". במצב של בריאות הפיצול של העצמי הוא הישג של גדילה אישית. במצב של מחלה, הפיצול נהפך לשבר נפשי, שבשיא עומקו מכונה "סכיזופרניה". עיבוד בעיה היא משימה המוטלת על המתבגר. כדי להרגיש ממשיים, הם נהפכים לחברים בעייתיים בחברה, אפשר לראותם נכשלים, כמעט במתכוון, ומאכזבים את כולם. יכולתו של האדם להתאים את עצמו לחברה, להיות מזויף במידת מה כדי לזכות מן החברה ביחס שיוכל לעשות בו שימוש במהלך חייו, לאחר סיום השלב של זכויות היתר וההתחייבויות הנובעות ממעמד התלמיד, שלרוע המזל אינו נמשך לנצח. ויניקוט אומר שהחינוך שלנו את ילדינו במסגרת ניסיונותינו להפכו מנומס וכחלק מהחברה, אולי מתאים לרוב הילדים. אך יש ילדים שאינם מסוגלים לעשות זאת. יש ילדים שמעדיפים להיות לא מקובלים בחברה מאשר לשקר. זה עדיין מתאים לתיאור של ילדים נורמליים. אך אם נרחיק לכת, נגיע אל הילדים שחייהם קשים בשל הצורך לחזור ולהעמיד במבחן את העצמי האמיתי שלהם בהשוואה לכל דבר מזויף. אפשר לומר, שאם בחיים האישיים אפשרית הפשרה, הרי בתחום כלשהו שבו יבחרו, אין מקום לפשרות.

מני מלכאן, עובד סוציאלי Msw

שמי מני, אני חי עם משפחתי בת"א. מאז שהייתי צעיר ידעתי שאני רוצה להיכנס למסלול קריירה בה אוכל להשפיע ולעזור לאנשים. העניין הזה הוביל אותי לעבוד, ללמוד ולהתמקצע בתחום.
לימודי מדעי ההתנהגות ואנתרופולוגיה, לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן.
לימודי הנחיית קבוצות במסלול הדו שנתי למנחה קבוצות באוניברסיטת בר אילן.
תואר שני Msw בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.
זכיתי לטפל באוכלוסיות מגוונות:
טיפלתי בפעוטות עד גיל 6.
בילדים בגילאי 7 עד 13 במרכזים קהילתיים ובעמותות.
הדרכתי הורים.
ניהלתי מרכז נוער חברתי טיפולי.
הנחתי קבוצות לוחמים.
ליוויתי צעירים המתמודדים עם מחלות נפשיות.
בשנים האחרונות טיפלתי בעשרות רבות של מכורים, וניהלתי מרכז לטיפול במכורים להימורים, בו נתתי מענה לכ- 80 מטופלים ובני משפחותיהם, והדרכתי וניהלתי 4 אנשי צוות מטפלים.
הקמתי את תִקְווה, מתוך אמונה שלמה שכל עוד הבן אדם חי, רוצה ומגיע לטיפול, יש תקווה. תקווה לחיים אחרים, טובים יותר. יש סיכוי להתגבר על הקשיים. צריך לאפשר את ההזדמנות. אני מראה את התקווה, ומאפשר לאדם את ההזדמנות. מה שנותר זה, שהבן אדם יבחר לתת את זה לעצמו.
מתוך אמונה והכרה אישית בזכות שניתנה לי, כמטפל מורשה על ידי משרד העבודה והרווחה, וכחבר באיגוד העובדים הסוציאליים בישראל, אני מחויב לרווחתם של כל המטופלים שלי ועושה הכל על מנת לספק את צרכיהם.
אני דואג לכל המטופלים שלי ועובד בחריצות לעזור להם להגיע לחיים הטובים שהם רוצים עבור עצמם.
כל המטופלים שהיו אצלי, שבחרו להיגמל, והגיעו בהתמדה לטיפול- הצליחו להיגמל.
אני נמצא במרחק שיחת טלפון. כל מה שצריך לעשות, זה להתקשר, לקבוע פגישת הכרות. נפגש, נדבר ונכיר, ואז גם נוכל להחליט ביחד על תכנית טיפולית, ונתחיל לעבוד.

Group Therapy טיפול קבוצתי

מקצת מטכניקות ומיומנויות הטיפול הקבוצתי / הפרטני הפסיכודינמי

הדהוד

התפיסה לפיה כל מאורע המתרחש באחר משתקף גם בנו בצורה גופנית וחושית, נקראת בשפה הטיפולית - "הדהוד". אי אפשר לדבר על הדהוד ללא אמפתיה. היכולת שלנו להזדהות עם האדם האחר, לצלול לעמקי נפשו, להבין את מצוקתו ולשים עצמנו במקומו, מבלי לוותר על העצמי, נקראת בשפה המקצועית - "אמפתיה" (רולף בן-שחר, 2008).

אמפתיה היא סוג של הדהוד, כפי שגורס ד"ר אסף רולף בן-שחר במאמרו "לפצח את חוכמת האיילות" (2008): "יכולת הדהוד היא מיומנות ולא רק טכניקה. וככזו, היא מצריכה מוכנות אמיתית להרגיש, להיות כנים עם עצמנו - ולתת לאחר לגעת בנו. כדי להיות מסוגלים להדהד, עלינו להיות נוכחים עם כל מחשבותינו, תחושותינו ורגשותינו - וגם עם אלו של המטופל או המטופלת. ומתוך הקשר הזה, האנושיות של שנינו עולה על פני השטח, וזהו רגע הקסם עם פוטנציאל שינוי שאין שני לו."

מעט מאוד נכתב על הדהוד ויש המתייגים אותו כביטוי של דפוסי העברה והעברה נגדית[1] (Sandler, Dare and Holder 1973). בהדהוד, ההתייחסות היא ברובד, לרוב קדם מילולי, המדגיש את הנוכחות של כל החוויה הפנימית: הגופנית, הרגשית והקוגניטיבית. בהדהוד החלק המודע שלנו חי ופועם. גם אם לא תמיד נבין קוגניטיבית מה קורה - הגוף מקדים את המוח בהבנת המתרחש (שם).

Individual Therapy טיפול פרטני

Here For You אני כאן בשבילך

מקצת טכניקות ומיומנויות בטיפול פרטני / קבוצתי פסיכודינמי

פרשנות

ההגדרה, כפי שמופיעה בספרי הלימוד, במבוא לפסיכולוגיה: בפרשנות (או: פירוש) הינה טכניקה טיפולית הנפוצה בטיפולים פסיכולוגיים בעלי אוריינטציה פסיכודינמית. מטרתה של הפרשנות הינה לבחון ממדים של עומק וסיבתיות בחומרים שהמטופל מעלה במהלך הטיפול. דרך פרשנויות, ניתן להגיע להבנה מלאה ועמוקה בנוגע להשפעה של תכנים קונפליקטואליים בלתי מודעים על ההתנהגות היומיומית (השילוני, 1991).

הגישה הפסיכואנליטית המסורתית ראתה בפרשנות המילולית ככלי העיקרי של המטפל. הפרשנות מתייחסת אל חלומות המטופל, אל אסוציאציות חופשיות שהוא מעלה במהלך הטיפול, אל ההתנגדויות ואל יחסי ההעברה. האנליזה שמשמעותה פירוק מרכיבי היסוד של הנפש, מגלה פחדים תקוות ופנטזיות ינקותיות, מביאה ליצירת אינטגרציה חדשה של מרכיבים אלה. הפרשנות של הפסיכואנליטיקאי משחרר אנרגיה ליבידינאלית הכלואה בקונפליקטים הינקותיים ורותמת אותה לבנייה מחדש, בריאה יותר, של הנפש. תפיסה זו של פרשנות נשענת על האמונה שהפרשנות של האנליטיקאי היא אובייקטיבית ושוברת את מחסומי ההדחקה על ידי מתן שם אובייקטיבי לתהליכים נפשיים (מיטשל, 2003).

שיקוף

שיקוף היא טכניקת התערבות טיפולית שבאמצעותה מנסח המטפל את דבריו של המטופל ומציג בפניו את המשמעות הרגשית שהמטופל מביע. בטכניקת השיקוף מתקיים תהליך שבו המטפל מחזיר למטופל את דמותו. המטפל חוזר על תכניו שהעלה המטופל בנוסח אחר. כך המטפל מסייע למטופל לחדד את הרגשותיו ובנוסף מעביר למטופל את קבלתו והבנתו (ביטמן ואחרים, 1992).

Family Therapy טיפול משפחתי

מקצת טכניקות ומיומנויות בטיפול פסיכודינמי

שאלה

קלנר (2001), במאמרה : "השאלה ככלי התערבות טיפולי", מפרטת על מהות השאלה ומקומה ככלי התערבות בפסיכותרפיה. היא מונה מספר סוגי שאלות: א. השאלה כחוויה תוך נפשית, שבה מעורבים יסודות אפקטיביים וקוגניטיביים ( ספק, תמיהה, סקרנות ). המשותף להם הוא מצב של דיסוננס, המלווה בתחושת אי נחת ובדחף ליישב אותו באמצעות ידיעה. ב. שאלה כאקט בין אישי, ביטוי משאלה לדעת, המנוסחת בצורת בקשה מן האובייקט, להיענות ולספק את המשאלה לדעת. הרבה פעמים יש מרכיב תוך נפשי בשאלות אלו, מאחר והאובייקט מתבקש לתת תשובה, אשר תיישב את הדיסוננס האפקטיבי- קוגניטיבי שנוצר. ג. שאלה כמניפולציה. כאשר המטרה היא למסור רעיון בשאלה, ולא לקבל תשובה. שאלה רטורית שמטרתה לעורר באובייקט הנשאל ספק ותהייה.

השאלה כחוויה תוך נפשית- השאלה, במובנה החוויתי התוך נפשי, בבחינת היותה משאלה, צורך או תשוקה- לדעת, היא בעלת חשיבות בסיסית ביותר בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית. יש הטוענים כי תהליך טיפולי מתחיל כשסימפטום - שהוא פתרון לא מודע לקונפליקט – מותמר לשאלה. על המטפל לסייע למטופל להגיע לכדי התמרה זו.

Couples Therapy טיפול זוגי

מקצת טכניקות ומיומנויות בטיפול פסיכודינמי

השאלה כנגזרת של חווית אי הידיעה, קשורה למושג 'הדחף האפיסטמולוגי'(= אהבת הידיעה ), ומקומו בהתפתחות האישיות ויחסי האובייקט. הצורך לדעת מתנגש רבות עם הצורך להתגונן מפני הידיעה. השאלה, הצורך לדעת וכנגדם ההתגוננות מפני הידיעה, קשורים להתפתחות הרגשית וליחסי אובייקט מוקדמים. ביון טען שהנטייה המולדת ללמידה וידיעה היא בעלת חשיבות מכרעת לבריאות הנפשית. הכרת הסובייקט את עצמו, עשויה לעורר תחושה של שליטה, אך גם עלולה לעורר חרדה רבה ופגיעה נרקיסיסטית. אי הידיעה, אותו כנ"ל. השאלות המתעוררות בנו כמטפלים, הן במידה רבה תלויות תיאוריה. הן מושפעות מאוד מהתיאוריה המנחה אותנו בעבודתנו.

השאלה כבקשת תשובה לשאלה תוך נפשית- השאלה כביטוי בקשה מהאובייקט למלא צורך, לסייע לשואל ליישב את הדיסוננס שבו, מתעוררת אצל שני המשתתפים בסיטואציה הטיפולית. המערך הטיפולי מכתיב יחס אי סימטרי- המטופל אמור לקבל את שאלות המטפל, ולענות עליהן באופן ספונטני, לא כן המטפל. המטפל אמור לשקול את האם להיענות לבקשה, משאלה, הכרוכה בשאלה, או לתסכל.

[1] מושג ה'העברה' נטבע לראשונה על ידי פרויד, אך קיבל אינטרפרטציות רבות מתיאורטיקנים שונים. בתחילת דרכו ייחד פרויד את המושג 'העברה' לאופן בו יחסים עם אובייקטים מוקדמים מושלכים אל הקשר עם המטפל, וטען שקשר כזה הוא 'קשר מזויף'. כתוצאה מקשר מזויף זה, לטענתו, רגשות בלתי מודעים הקשורים במשאלות עבר קמים לתחייה בהווה ומיוחסים למטפל, תוך התעלמות, עיוות או עמידה בניגוד לאובייקטיביות של מערכת היחסים הטיפולית (Sandler, Dare and Holder 1973). על מנת להתמודד עם ההעברה בטיפול הציע פרויד להביאה למודעות המטופל, להראות לו שהיא מהווה מכשול לטיפול ולנסות לאתר את מקורותיה במהלך השעה הטיפולית. תופעת ה'העברות' מבוססת מיסודה על ההיסטוריה ומשאלות הלב המושלכות על הקשר בהווה מתוך אזורי הנפש הלא מודעים. פרויד חשב במונחים של תוכן וחומר, והניח שאת החומר ה"לא מודע", לא ניתן לחוש.